בן יחיד לשפיקה ויצחק. יוסף נולד במצריים בל' בסיוון תרצ"ה (1.6.1935) למשפחה אמידה וציונית. אביו שימש כרוקח הראשי בעיר מגוריו. כבן יחיד זכה יוסף להתחנך במוסדות השכלה פרטיים אשר הקנו לו ידע רב ושליטה בשפות זרות, שאותן ידע על בוריין.

בשנת 1955, כשהיה בן עשרים ואחת, נשא יוסף את גליה לאישה. הזוג הצעיר עשה כמה ניסיונות לעלות ארצה, אך בשל התנגדות השלטון ועוינותו, היו מסורבי עלייה. לאחר מבצע קדש, בשנת 1957, הורע מצבם של היהודים במצריים, ובאותה עת הצליחו בני הזוג לעלות לישראל עם סופי (מרב), בתם שרק נולדה, ועם אמו של יוסף.

המשפחה נקלטה בירוחם, הם שהו שם כחצי שנה ולאחר מכן עברו להתגורר בחולון. במהלך השנים נולדו ליוסף עוד שני ילדים: איציק ועזרא.

ילדיו של יוסף מספרים כי היה אדם מאושר ומלא שמחת חיים. חברים רבים הקיפו אותו והיו כחלק מהמשפחה. את אהבתו לטבע ולבעלי חיים הצליח להנחיל להם, לילדיו. דרכו אופיינה בצניעות ובנועם הליכות, והפתגם "ואהבת לרעך כמוך" היה נר לרגליו.

ב-17.3.1958 התגייס יוסף למשטרת ישראל, ושירת ביחידה המרכזית במחוז תל אביב כבלש וכרכז מודיעין. יוסף ראה בשירותו במשטרה ייעוד ושליחות.

לאחר מלחמת ששת הימים סופח יוסף למשך כשנתיים לעזה ועסק בתפקידי מודיעין, כיוון ששלט בשפה הערבית המדוברת והספרותית. בתום התקופה חזר ליחידה המרכזית.

בה' בטבת תשל"ד (31.12.1973) נהרג יוסף בתאונת דרכים בדרכו לביתו בתום משמרת.

רב-סמל ראשון יוסף נפל בעת שירותו. בן שלושים ושמונה היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין בחולון. הותיר אישה ושלושה ילדים.